תיאור הבושם
Bleu de Chanel מאת Chanel
בושם בלו דה שאנל נולד ב-2010 כגרסת או דה טואלט, אבל את המעמד של הבושם הגברי הכי מזוהה של הבית הוא קיבל בזכות גרסת ה-Eau de Parfum שיצאה ב-2014 — עבודה משותפת של ז'אק פולז' ובנו אוליבייה, שירש אותו בהמשך כמבשם הראשי של שאנל. מי שמחפש בושם לגבר בלו דה שאנל מתכוון ברוב המקרים בדיוק לגרסה הזו: עגולה יותר, חמימה יותר ופחות חריפה מהמקור.
הפתיחה היא הרגע הכי מוכר בבקבוק: אשכולית ולימון מרים-מתוקים, מנטה קרירה ונגיעת פלפל ורוד שמונעת מההדרים להרגיש כמו אפטרשייב. בדקות הראשונות יש בו משהו כמעט מתכתי ונקי, כמו חולצה מגוהצת רגע לפני פגישה — ומי שמכיר את גרסת הטואלט ירגיש מייד שכאן הקצוות מעוגלים יותר.
האמצע מגיע אחרי כחצי שעה. זנגביל ואגוז מוסקט מוסיפים חום תבליני, ויסמין שקט מרכך את התמונה בלי להפוך אותה לפרחונית. זה השלב שבו הבושם מפסיק להיות "רענן" ומתחיל להיות "אלגנטי" — ובדיוק בגלל זה הוא בחירה נפוצה כל כך לחתונות, לראיונות עבודה ולארוחות עסקיות.
הבסיס הוא הסיבה האמיתית לבחור ב-EDP ולא בטואלט: עץ סנדל קרמי וקטורן מעושן יושבים על ארז, ווטיבר ופצ'ולי, וענבר ומסק לבן סוגרים הכול לעננה חלקה שנשארת על הצוואר גם בערב. אחרי שבע-שמונה שעות נשאר בעיקר עור נקי ועץ חמים — שקט, אבל מורגש למי שמתקרב.
הצד הפחות מחמיא הוא דווקא הפופולריות. הוא נפוץ כל כך, שבמשרד גדול או בחתונה יש סיכוי טוב שעוד מישהו בחדר לובש אותו — ומי שמחפש חתימה אישית עלול להרגיש שהוא לובש מדים. גם ההקרנה מתכנסת לעור אחרי כשלוש שעות: מספיק לישיבה, פחות לרחבת ריקודים. בקבוק 100 מ"ל נמכר בישראל בטווח של כ-615 עד 750 ₪, תלוי ברשת, כך שכדאי להשוות לפני שקונים.
למי זה מתאים? לגבר שרוצה בקבוק אחד שיעבוד מהבוקר ועד ארוחת הערב, בכל עונה, ולא מתכוון להחזיק מדף שלם של בשמים. מי שמעדיף משהו צעיר ומתוק יותר יסתדר טוב יותר עם Y של איב סאן לורן, ומי שרוצה את אותו DNA בעוצמה גבוהה יותר יכול לבדוק את גרסת ה-Parfum. עבור רוב האנשים, ה-EDP הוא נקודת האיזון הנכונה בסדרה.
קראו את חוות הדעת המלאה שלנו על Chanel Bleu de Chanel ›
