אירוס, סבון נקי ומעט חוצפה.
בית האופנה המילאנזי שהפך את האיפוק לסגנון, ואת הבישום לשפה של חומרי גלם נקיים. כאן הסיפור של פראדה ושישה מהבשמים שלה שסקרנו באתר.
הסיפור של פראדה מתחיל ב-1913, בחנות של מוצרי עור ומזוודות שפתחו האחים מריו ומרטינו פראדה בגלריה ויטוריו אמנואלה השני במילאנו. הם מכרו תיקי נסיעה, ארנקים ואביזרים לנוסעים אמידים, וב-1919 החנות קיבלה מעמד של ספקית רשמית לבית המלוכה האיטלקי. לכן מופיע עד היום סמל בית סבויה בלוגו, מעל המילה Prada.
את הבית שאנחנו מכירים היום עיצבה נכדתו של מריו, מיוצ'ה פראדה, שנכנסה לעסק המשפחתי בשנות ה-70 ולקחה את הניהול לידיה ב-1978. היא באה מעולם אחר: דוקטורט במדעי המדינה ולימודי פנטומימה, לא בית ספר לאופנה. בשנות ה-80 היא הוציאה תיקים מניילון תעשייתי, חומר שאף בית יוקרה לא היה נוגע בו, והם הפכו לסמל. מאז פראדה ידועה כבית שמעדיף רעיון על פני ראוותנות, ושלא מפחד מדברים שנראים בהתחלה קצת "לא יפים".
הבושם הראשון של הבית הגיע רק ב-2004, במסגרת שיתוף פעולה עם קבוצת Puig, ומאז רוב הבשמים של פראדה נוצרים על ידי הבשמית הביתית דניאלה אנדרייה. היא זו שהגדירה את "הריח של פראדה": אירוס פודרתי, נרולי, ניקיון של סבון יקר ותחושה של בד לבן. Infusion d'Iris מ-2007 הפך לנקודת ייחוס לכל אוהבי האירוס, ומשם צמחו ל'הום ולה פאם, Candy המתוק ו-Luna Rossa, שנקרא על שם סירת המפרשים שפראדה מממנת בתחרויות גביע אמריקה.
מאז 1 בינואר 2021 הרישיון לבשמים של פראדה עבר ל-L'Oréal, והבית קיבל קצב השקות מהיר יותר. Paradoxe מ-2022 היה הלהיט הגדול הראשון של התקופה החדשה, ואחריו הגיע Paradigme לגברים ב-2025, שניהם בבקבוקים שאפשר למלא מחדש. החיסרון, למי שמכיר את הבית לאורך זמן, הוא שהמשפחות מתרחבות מהר: לפרדוקס כבר יש כמה גרסאות, וההבדלים ביניהן לא תמיד גדולים כמו שהשמות מבטיחים. בישראל רוב בשמי פראדה זמינים ברשתות ובחנויות מקוונות, והמחירים בין החנויות שונים מספיק כדי שיהיה שווה להשוות.