ה-EDP הוא לא "אותו בושם, רק חזק יותר". זה שינוי בכיוון, גם אם השם והבקבוק כמעט זהים.

הדרך הכי טובה להבין אותו היא להשוות. אז זה מה שעשיתי.

ראש בראש

EDT מול EDP

בפתיחה

ה-EDT מתפרץ בפלפל וברגמוט חדים. ה-EDP פותח רך יותר, והפלפל כמעט מוסתר מאחורי הברגמוט.

באמצע

כאן נכנסים כוכב האניס ואגוז המוסקט, וה-EDP מקבל טעם של ליקר תבליני עדין. ב-EDT יש במקום זה גרניום ולבנדר יבשים יותר.

בייבוש

ה-EDT נגמר בריח נקי של אמברוקסן. ה-EDP נגמר בווניל חם שמורגש גם אחרי שמונה שעות.

ציר הזמן

יום עבודה אחד

• 08:00 שני ריסוסים. ברגמוט ותבלינים, פחות מתכתי מהמקור.
• 12:00 האניס והווניל כבר מובילים. ההקרנה בינונית ונעימה.
• 18:00 עדיין שם, קרוב יותר לעור. מישהו בפגישה האחרונה שאל מה הריח.
• 22:00 וניל ואמברוקסן חלשים על הצוואר, ברורים על הצווארון.

עמידות והקרנה

בפועל, על העור

לפני שקונים

שלוש טעויות נפוצות

לקנות בלי לבדוק את התווית

הבקבוקים דומים מאוד. ה-EDP כהה יותר בגוון הכחול, וכתוב עליו Eau de Parfum. כדאי לוודא בחנות.

לרסס כמו EDT

שלושה ריסוסים מספיקים. חמישה כבר מרגישים מתוקים מדי במעלית.

לחשוב שהוא תחליף לפרפיום

ה-פרפיום הוא כבר בושם אחר, עצי ועגול. ההשוואה המלאה ביניהם נמצאת בכתבת ההשוואה שלנו.

בשורה התחתונה

שווה את השדרוג?

ברוב המקרים, כן.

אם אתם לובשים את סוואג' יותר מפעם בשבוע ורוצים שהוא יחזיק עד הערב, ה-EDP הוא הבחירה ההגיונית. אם אתם אוהבים את המקור בגלל הרעננות שלו בקיץ, תישארו עם ה-EDT.