בקבוק זהב, קמפיין של במאי קומיקס, ולילך שמסתתר מאחורי הפלפל.

ענדתי אותו שלושה שבועות, בעיקר בערבים, ופעמיים גם למשרד, כדי לראות אם התדמית הנועזת מחזיקה גם באור יום.

פירוק הריח

פלפל, לילך ופצ'ולי

גילטי זז מהר בין השלבים, ובכל אחד מהם יש כוכב אחר:

• פתיחה פלפל ורוד ומנדרינה, עם ברגמוט. חריף-מתקתק ומעט מבריק, כמו כוס שמפניה ורודה.
• לב לילך ואפרסק, עם גרניום ונגיעות של יסמין ודומדמניות שחורות. סגלגל, אבקתי ופירותי, והחלק הכי מקורי בבושם.
• בסיס פצ'ולי וענבר עם מוסק לבן ווניל. חם ופודרתי, ובערך שם הוא מתחיל להזכיר את שנות האלפיים.

עמידות והקרנה

פחות רועש ממה שחשבתי

התדמית אומרת "ממלא חדר". המציאות, לפחות על העור שלי, צנועה יותר:

בשעה הראשונה הוא בהחלט מורגש, ובמשרד קטן עדיף ריסוס אחד בלבד. אחר כך הוא יורד לרדיוס של חיבוק. ריסוס על השיער מאריך את הלילך בשעה-שעתיים, ומי שרוצה ערב שלם בלי לרענן תשמח לבקבוק קטן בתיק.

מתי ואיפה

ערבים ומעבר עונות

סתיו ואביב

כשהערבים מתקררים, הפלפל והלילך מקבלים מקום, והבסיס החם לא מרגיש כבד. באמצע אוגוסט הוא נעשה פודרתי ודחוס, ובשיא החורף הוא מעט רזה מדי לעומת בשמי ערב עשירים יותר.

ערב בחוץ, לא חדר ישיבות

הוא נבנה לבר, למסיבה, להופעה ולדייט. במשרד הוא עובד אם מתאפקים עם המרסס, אבל האופי השובב שלו מרגיש קצת לא במקום בין מצגות.

בשורה התחתונה

עדיין רלוונטי?

כן, בזכות הלילך ולא בזכות הקמפיין.

גילטי לא חזק כמו שהשם מבטיח, והבסיס שלו קצת מיושן. אבל הלב הסגלגל-פירותי עדיין שונה מכל מה שיש היום על המדף, ובשביל ערב שבו רוצים להרגיש קצת שובבות, הוא עושה את העבודה יפה.