הסוד של טר ד'הרמס הוא הניגוד: פרי הדר מואר מעל אדמה ואבן, בלי שום מתיקות שתטשטש ביניהם.

רוב הבשמים הגבריים הרעננים נשענים על ריח ים או על תבלינים מתוקים. כאן הרעננות מגיעה מההדר, והעומק מגיע מהאדמה, וזה מה שהופך אותו לייחודי גם אחרי עשרים שנה.

ציר הזמן

מה קורה על העור

שלושה ריסוסים בשמונה בבוקר, ככה זה התפתח אצלי:

• דקה 0 תפוז מר ואשכולית, יבשים ומוארים, עם פלפל שכבר מציץ מתחת. רענן, אבל לא מימי.
• שעה 1 האבן נכנסת: ריח מינרלי, חם, כמעט מעושן, עם גרניום ירוק. זה הלב של הבושם, והשלב שבו הוא הכי מזוהה.
• שעה 4 וטיבר וארז, יבשים ונקיים, עם רכות קלה של בנזואין. קרוב לעור, מורגש בעיקר כשמתקרבים.

עמידות והקרנה

בושם של יום עבודה

כאן צריך לכוון ציפיות, זו גרסת Eau de Toilette:

בימים ארוכים הוספתי ריסוס אחד בצהריים, וזה הספיק עד הערב. על ז'קט צמר הוא נשאר מורגש גם למחרת בבוקר.

מול המתחרים

טר ד'הרמס מול הקלאסיקות האחרות

מול Bleu de Chanel

שניהם בשמי משרד בטוחים, אבל בלו דה שאנל חלק, נקי ומודרני יותר, עם קטורת ועץ מלוטש. טר ד'הרמס מחוספס ואדמתי יותר. מי שרוצה להריח "טוב" יבחר בשאנל; מי שרוצה להריח "מעניין" יבחר בהרמס.

מול Vetiver של Guerlain

ווטיבר של גרלן ירוק, טבקי ומסורתי יותר. טר ד'הרמס משתמש בוטיבר כבסיס, אבל ההדר והאבן הופכים אותו למואר ונגיש יותר.

מול L'Homme של Prada

פראדה ל'הום רך, פודרתי ונקי כמו סבון יוקרתי. טר ד'הרמס יבש, מר ובעל אופי. שניהם מצוינים למשרד, אבל מדברים בשפה אחרת לגמרי.

בשורה התחתונה

שווה את המחיר?

כן, ובמחיר שבו הוא נמכר היום, זו אחת העסקאות הטובות בבשמי היוקרה לגבר.

מי שמחפש בושם יומיומי אחד שיעבוד שנים, בכל מקום ובכל עונה מלבד ימי השיא של הקיץ, ימצא בו בן לוויה נאמן. רק כדאי לבדוק קודם על העור, כי האבן הזאת לא מתנהגת אותו דבר אצל כולם.