בדקתי אותו מחדש לאורך שבועיים בספטמבר, בלי נוסטלגיה ובלי הנחות.

לבשתי אותו בבקרים לעבודה, בערבים בחוץ ובסוף שבוע חם במיוחד, כדי לראות איפה הוא עדיין מצטיין ואיפה הוא כבר מראה את הגיל.

יומן של יום אחד

מהבוקר ועד הלילה

כך נראה יום טיפוסי עם שני ריסוסים, אחד על הצוואר ואחד על החולצה:

• 08:00 לבנדר ומנטה קרירים, עם קצת הל. נקי מאוד, כמעט כמו אפטרשייב איכותי.
• 11:00 הקינמון והקימל עולים, והבושם נעשה חם ותבליני. זה הרגע שבו הוא הכי מעניין, וגם הכי מפלג.
• 15:00 וניל וטונקה רכים, קרובים לעור. מי שמתקרב מריח, ומי שעומד במרחק מטר כבר לא.
• 20:00 שארית פודרתית על צווארון החולצה. על העור הוא כמעט נעלם.

עמידות והקרנה

Eau de Toilette של פעם

זה ריכוז או דה טואלט, ומרגישים את זה:

טיפ: ריסוס אחד על בגד מאריך אותו בכמה שעות, כי הוניל והטונקה נאחזים בכותנה הרבה יותר טוב מאשר בעור. ובימים לחים כדאי לרסס פחות, כדי שהקימל לא יתחדד.

איזה לה מאל לקנות?

המקור מול הגרסאות החדשות

זו השאלה שהכי הרבה קוראים שואלים, אז בקצרה:

Le Male (1995)

הארומטי והמחוספס מכולם, הכי ורסטילי והכי קל להשיג. בושם של יום.

Le Male Le Parfum

הקימל יורד, האירוס והוניל עולים. מלוטש ושקט יותר, טוב עם חליפה.

Le Male Elixir

הכי מתוק והכי חזק, עם דבש וטבק. בושם ערב לחורף, פחות מתאים לעבודה.

השורה האחרונה

קלאסיקה שעוד לא נגמרה

כן, הוא עדיין שווה את זה, בתנאי שיודעים מה מקבלים.

Le Male הוא נקודת כניסה מצוינת לעולם הבשמים הגבריים, ובושם יומיומי שקשה לטעות איתו. מי שמחפש עוצמה, ייחוד או בושם לערב יהיה מרוצה יותר מאחת הגרסאות החדשות, אבל רק המקור מריח כמו ההתחלה של כל הסיפור.