ניסיתי להבין למה נובו מונד מפלג אנשים כל כך, ולכן לבשתי אותו גם בימים שבהם הוא לא היה הבחירה הנכונה.

שבועיים באוקטובר: חמישה ערבים, שלושה ימי עבודה ושבת אחת בטיול בגליל, כדי לראות איפה הוא מבריק ואיפה הוא פשוט יותר מדי.

איפה הוא עובד

חמישה מקומות, חמישה ציונים

• ערב חורפי המקום הטבעי שלו. העוד והקקאו נשמעים חמים ועשירים, וזה הבושם הנכון לגמרי.
• דייט עובד, בתנאי שמרססים פעם אחת. בקרבה הקקאו נשמע מפתה ולא כבד.
• משרד פחות. בחדר ישיבות סגור הוא דומיננטי מדי, במיוחד בשעה הראשונה.
• טיול בחוץ מפתיע לטובה. באוויר הפתוח הוא נפתח ונשמע כמו מדורה ועור.
• קיץ לא. בחום הזעפרן והעוד נעשים חריפים ומעייפים.

ביצועים

מספרים מהשטח

עשר הדקות

הראשונות וכל השאר

הפתיחה היא החלק שמפלג. הזעפרן והדומדמנית השחורה יחד עם העוד יוצרים ריח חד, עורי ומעט חייתי, ויש מי שמרגיש בו ריח של זיעה. זה עובר אחרי עשר-חמש עשרה דקות, ומה שבא אחר כך רך ועגול הרבה יותר.

לכן ההמלצה פשוטה: לא לשפוט אותו על נייר בדיקה בחנות. לרסס על היד, לצאת לסיבוב ולחזור אליו אחרי חצי שעה.

השורה התחתונה

עוד לגבר שרוצה כיוון

נובו מונד הוא העוד הגברי והישיר של לואי ויטון. הוא פחות מסתורי מ-Ombre Nomade, וזה הופך אותו לקל יותר ללבוש, אבל גם לפחות מפתיע. מי שאוהב קקאו, עור ועוד, ולא נבהל מפתיחה חדה, ימצא בו בושם חורף מצוין.