הסוד של אלטאיר הוא לא הווניל עצמו, אלא מה שמסביבו: מספיק תבלין ועץ כדי שהמתוק לא ירגיש ילדותי.

הרבה בשמי וניל לגברים נופלים לאחד משני בורות: או שהם מריחים כמו קינוח, או שהם קבורים מתחת לעשן ועור. אלטאיר עובר בדיוק באמצע.

ציר הזמן

מה קורה על העור

שני ריסוסים בשבע בערב, ככה זה התפתח אצלי:

• דקה 0 קינמון והל מתוקים, עם ברק של ברגמוט ופריחת תפוז. חזק ובולט, ממלא את החדר לכמה דקות.
• שעה 1 הווניל נכנס, שמנוני ועשיר, עם האלמי ששומר עליו חד. זה השלב שבו אנשים מתחילים לשאול מה אתה לובש.
• שעה 5 פרלין, טונקה ושקדים על עץ גואיאק ומאסק. רך וצמוד יותר, אבל עדיין מורגש בחיבוק עד הבוקר.

עמידות והקרנה

בושם של ערב שלם

כאן אין הרבה מה להתווכח, הוא חזק:

ריסוס שלישי כבר מוגזם, במיוחד בחדר סגור. על צעיף צמר הוא החזיק אצלי ארבעה ימים בלי ריסוס נוסף.

מול המתחרים

אלטאיר מול החיקויים והאחים

מול Liquid Brun של French Avenue

בשעה הראשונה ההבדל קטן להפתיע. אחרי כמה שעות אלטאיר נשאר עגול ושלם, וליקוויד ברון נהיה מתוק ופשוט יותר. מי שרוצה את הכיוון בתקציב קטן, ליקוויד ברון הוא פתרון טוב; מי שרוצה את המקור, ירגיש את ההבדל בסוף היום.

מול Angels' Share של Kilian

אנג'לס שייר אלכוהולי יותר, עם קוניאק ותפוח אפוי, וכבד ממנו. אלטאיר נקי יותר, פחות "קינוח" ויותר מתאים ליום יום.

מול Herod של Parfums de Marly

אח מאותו בית, עם קינמון ווניל, אבל עם טבק ועשן שנותנים לו צד כהה ובוגר. הרוד לגבר שאלטאיר מתוק לו מדי.

בשורה התחתונה

שווה את המחיר?

אם אתה אוהב וניל, כן. ואם אתה לא בטוח, תתחיל מדגימה.

אלטאיר הוא אחד הבשמים הבטוחים ביותר לקנות בלי להריח, אבל עדיף בכל זאת לבדוק אותו על העור, כי המתיקות שלו מחלקת אנשים. בחורף הוא קשה לנצח; באוגוסט, תשאיר אותו בבית.