אם יש בושם אחד שכל בחור בישראל הריח לפחות פעם אחת בחיים שלו, זה ארוס. הבקבוק הכחול־זהב הזה יושב על מדפי הדיוטי פרי כבר יותר מעשור, והוא הפך לסוג של ברירת מחדל.

ואז, ב-2021, ורסאצ'ה הוציאה גרסת Parfum — ריכוז גבוה, בקבוק שחור מט, ראש מדוזה מוזהב. לא Flanker נוסף שמשנה תו אחד, אלא ניסיון אמיתי לקחת את אותו רעיון ולהעביר אותו מהמועדון אל הערב שאחרי. בדקנו אותו לאורך כמה שבועות, על עור ועל בגד, ביום ובלילה — והנה מה שיצא.

פירוק הריח

תווי הבושם שכבה אחרי שכבה

הדבר הכי מעניין בבושם ארוס פרפיום הוא שהוא לא מחליף את תווי המקור — הוא מסדר אותם מחדש. מה שהיה קדימה עבר אחורה, ומה שהיה רקע קיבל את הבמה:

• פתיחה מנטה, לימון, פלפל שחור, אלמי וליטסאה קובבה. החצי שעה הראשונה קרה וחדה, ולא מתוקה כמו שמצפים. האלמי — שרף הדרי־פלפלי — הוא הכוכב האמיתי פה, והוא נותן לפתיחה מרקם שרפי וכמעט מעושן שאין לאף גרסה אחרת בליין.
• אמצע תפוח ירוק, לבנדר, מרווה, גרניום ופומארוז. התפוח האייקוני נמצא, אבל הוא לא הסוכרייה הבוהקת מ-2012 — הוא עסיסי וחמצמץ יותר, והלבנדר עם המרווה מושכים אותו לכיוון פוגר קלאסי. הפומארוז מחברת בין הפרחוני למתוק בלי לגלוש לגורמה.
• בסיס פולי טונקה, ענבר, וניל, בנזואין ופצ'ולי. פה נמצא ההבדל הגדול. במקום הסיומת העצית והיבשה של האו דה טואלט, מקבלים שכבה שרפית סמיכה וחמימה, שהפצ'ולי חופר תחתיה ערוץ עפרי כדי שהיא לא תישמע כמו קינוח.

ביצועים בשטח

עמידות והקרנה — הנתונים

פה יש חדשות טובות וחדשות פחות טובות, ושתיהן חשובות. העמידות באמת מצוינת, אבל ההקרנה היא לא מה שהרבה קונים מצפים לו מבושם שנקרא ארוס:

בשעה הראשונה יש נוכחות אמיתית, ואז הבושם מתכנס אל העור ונשאר שם לאורך כל הערב. על בד הוא שורד יומיים בקלות. שני ריסוסים מספיקים לחלוטין — ואם תשימו ארבעה, זה לא יגדיל את ההקרנה, זה רק יהפוך את המתיקות לכבדה מדי.

בכנות

מה פחות עובד פה

שלושה דברים חוזרים כמעט בכל דיון של חובבי בשמים על הגרסה הזו, וכדאי לדעת עליהם לפני הקנייה ולא אחריה:

1. ההקרנה נמוכה מהאו דה טואלט

זו הנקודה שהכי מפתיעה אנשים. הריכוז גבוה יותר, אבל דווקא הגרסה הזולה יותר היא זו שממלאת חדר. מי שקונה ארוס בשביל האפקט הזה — עדיף שיישאר עם הכחול.

2. המתיקות משתלטת אחרי כשעתיים

הטונקה, הוניל והבנזואין מגיעים יחד ותופסים את הפיקוד. יש מי שזה בדיוק מה שהוא חיפש, ויש מי שמרגיש שהפתיחה החדה והמעניינת נבלעת מוקדם מדי. אין פה תשובה אחת נכונה, אבל זה בהחלט בושם מקטב.

3. הוא לא בושם לקיץ הישראלי

ביום חם ולח המתיקות הופכת דביקה ומעיקה תוך פחות משעה. זה לא פגם בבושם — זה פשוט לא מה שהוא בנוי אליו, וחבל לגלות את זה אחרי שכבר קניתם.

ולסיום הערה על הכסף: אם אתם כבר מחזיקים את האו דה טואלט ומחפשים "שדרוג", הפער כאן הוא בכיוון ולא באיכות. שתי הגרסאות טובות. הן פשוט לא לאותה שעה ביום.

מתי לשים

הסיטואציות שהוא נבנה בשבילן

עונה

נובמבר עד מרץ. ערב קריר, מעיל, אוויר יבש — שם הבסיס השרפי נפתח כמו שצריך. באביב הוא עדיין עובד בשעות הערב.

אירוע

דייט שני ואילך, ארוחת ערב, בר, אירוע ערב. פחות מתאים לפגישת עבודה בבוקר, ובטח לא לחדר כושר.

גיל ווייב

הפרפיום נשמע בוגר יותר מהמקור — אם האו דה טואלט הוא בן 22 במועדון, הגרסה הזו היא אותו בחור חמש שנים אחר כך, במסעדה, עם חולצה מגוהצת.

בשורה התחתונה

למי זה מתאים?

כן — אבל לא לכולם, ולא כתחליף.

אם אתם אוהבים את ה-DNA של ארוס אבל תמיד חשבתם שהוא קצת צעיר מדי בשבילכם, זו בדיוק הגרסה שחיכיתם לה, והעמידות שלה מצדיקה את המחיר. אם אתם רודפים אחרי הקרנה שממלאת חדר, או שאתם קונים בושם אחד לכל השנה — האו דה טואלט המקורי עדיין הבחירה החכמה יותר, ובפער מחיר לא קטן. נסו דגימה לפני שאתם סוגרים בקבוק מלא; זה בושם שאנשים או מתאהבים בו או מוותרים עליו, ומעטים נשארים באמצע.