ב-2006 עדיין לא היה ברור שהצרכנית הישראלית תקנה ליטרים של בשמי גורמה מתוקים. Dolce & Gabbana הימרו על כיוון אחר לגמרי מזה של מתחרותיהם, ויצאו עם The One — מזרחי-פרחוני עשיר, בבקבוק זהב שנראה כמו קופסת פודרה מקולנוע ישן.

כמעט עשרים שנה אחר כך הבושם עדיין על המדף, עדיין נמכר, ועדיין מעורר ויכוחים על עמידות ועל ערך לכסף. בדקנו אותו לעומק — כולל הנקודות שהחברה עצמה לא תספר לכן.

פירוק הריח

איך בושם דה וואן מתפתח על העור

מבשמת The One היא כריסטין נאז'ל — לא אותה מבשמת שיצרה את Light Blue הקליל של אותו בית, ואפשר להריח את ההבדל מהשנייה הראשונה. הנה שלושת השלבים:

• פתיחה ליצ'י ואפרסק בשלים ומתוקים, מרוככים בפלח מנדרינה וקורט ברגמוט. זו לא פתיחה עדינה — היא נועדה להישמע מהמרחק הראשון.
• אמצע שושן ויסמין נפגשים עם שזיף ושושנת-העמקים, שילוב פרחוני-פירותי שמרגיש בוגר יותר משהפתיחה מרמזת.
• בסיס וניל, ענבר ומוסק עם ווטיבר שמעניק עוגן אדמתי — ההרכב שהעניק לבושם את התווית "גורמה מזרחי" עוד לפני שהמונח היה טרנד.

ביצועים בשטח — האמת על העמידות

מה קורה בפועל על העור?

כאן The One קצת פחות מרשים מהריח שלו. זה לא בושם חלש, אבל גם רחוק מ"עמיד כל היום" שהיינו מצפים מ-EDP במחיר הזה:

בשעה הראשונה הנוכחות אכן חזקה, וזה מה שגורם לרושם הראשוני החזק. אבל אחרי כן הוא מתכווץ במהירות לרדיוס צמוד לעור, ורוב מי שהתייעצנו איתן מרססות שוב אם היציאה נמשכת מעבר לערב אחד. יש גם לא מעט תגובות שמתארות את הפרי בפתיחה — בעיקר אפרסק ושזיף — כ"מתוק-סינתטי" יחסית לחומרים הטבעיים שבלב ובבסיס, במיוחד בחום. זו לא בעיה חמורה, אבל מי שרגישה לזה כדאי שתדע מראש.

למי זה מתאים ולמי לא

מתי לשלוף אותו

בגלל שהוא חם, מתוק ולא מתבייש להישמע, זה ממש לא בושם ליום עבודה שגרתי או לבוקר קיצי. הוא יושב הכי טוב כאן:

עונה

סתיו וחורף בעיקר — כשהטמפרטורה החיצונית לא מתחרה בחום של הוניל והענבר.

אירוע

ארוחת ערב, אירוע חברה, דייט שרוצים שיזכרו. פחות מתאים לפגישת עבודה בבוקר או לסביבה פתוחה וקטנה.

מי שפחות יתחבר

מי שמחפשת ניחוח שקוף ונקי, או מישהי עם רגישות לפרי-מתוק בפתיחה, כדאי שתריח דוגמית לפני קנייה — זה לא בושם שמתאים לכולן, וזה בסדר.

בשורה התחתונה

שווה את הכסף?

התשובה הכנה: כן, אבל עם ציפיות נכונות.

בתור בושם לאשה דה וואן במחיר דיזיינר נגיש, The One נותן זהות מיידית וריח שקשה לבלבל עם משהו אחר — וזה שווה הרבה. אם משווים אותו לאח הקליל שלו, Light Blue, ברור שמדובר בשני בשמים שונים לגמרי למטרות שונות לגמרי — לא תחליף אחד לשני. מול מתחרות ישירות כמו Lancôme La Vie Est Belle, הוא מציע פרופיל דומה במחיר לרוב נמוך יותר, אבל עם עמידות שפחות מרשימה. אם עמידות ארוכה היא הקריטריון החשוב ביותר, כדאי לבדוק חלופות; אם הזהות והבקבוק חשובים לא פחות מהעמידות, The One עדיין מצדיק את מקומו על המדף.