יותר מחמש עשרה שנה אחרי ההשקה, אינגליש פר אנד פריזיה עדיין עומד בחזית כמעט כל דלפק של ג'ו מלון. הוא לא הכי חדשני בבית, אבל אולי המדויק ביותר שלו.

בחלק הזה נכנסתי לפרטים: כמה הוא מחזיק בפועל, איך כל שכבה מתנהגת על העור, ואיפה כדאי (ולא כדאי) ללבוש אותו.

ביצועים בשטח

שעון ביד: עמידות והקרנה

כקולון, הוא בנוי להיות קליל. אלה המספרים שקיבלתי על העור שלי בשבועיים של בדיקה:

טיפ שעבד לי: לרסס גם על החולצה או על צעיף, לא רק על העור. הבד מחזיק את האגס והפריזיה עוד כמה שעות טובות אחרי שהעור כבר ויתר.

מה הדיבור על הריח?

שלוש שכבות, פרי אחד

כריסטין נאז'ל בנתה את ההרכב קצר ונקי, כמו כמעט כל קולון של הבית:

• פתיחה אגס בשל עם רמז מלון. ירוק ועסיסי יותר מבשמי האגס הזולים, אבל בריסוס כבד הוא מתקרב לסוכריית אגס.
• אמצע פריזיה ונגיעת ורד. כאן נמצא הקסם וגם המחלוקת: הפריזיה מוסיפה תחושת כביסה נקייה שלא כל אחת אוהבת.
• בסיס מאסק לבן, פצ'ולי, ענבר וראברבר. הראברבר החמצמץ הוא מה ששומר על הכל מלהפוך למתוק מדי.

מתי הכי מתאים לשים אותו?

איפה הוא מרגיש בבית

הוא בושם של אור יום. ככה חילקתי אותו אחרי שבועיים:

עונה

אביב וקיץ, וגם ימי סתיו נעימים. בחורף הקר הוא נבלע מהר מדי.

אירוע

משרד, בראנץ', טיסות וקניות. לערב רשמי הוא קליל מדי.

הווייב

בריטי, מסודר ושקט. בושם שקשה לטעות איתו, וגם קשה להתלהב ממנו במיוחד.

בשורה התחתונה

שווה את הכסף?

כן, אם את יודעת מה את קונה.

בושם אינגליש פר אנד פריזיה הוא קולון קליל עם עמידות קצרה, וזה בדיוק מה שהוא אמור להיות. מי שאוהבת ריח נקי ופירותי ומוכנה לרסס שוב בצהריים תקבל קלאסיקה. מי שמחפשת בושם שמחזיק מהבוקר עד הלילה, כדאי שתחפש בבית אחר.